לתת מקום

לפני 20 שנה התחלתי להרצות בנושא בטיחות בדרכים במוסדות חינוך, ארגונים שונים, ובעיקר בצבא. מתוך חשיבות הנושא לכולנו, נהגים והולכי רגל. המיקוד היה על האחריות האישית של כל אחד כלפי מה שמתרחש בכביש בסביבה הקרובה שלו, לטובתו האישית.

הכל התנהל בצורה מקצועית ורצינית וגם הייתה הערכה כלפי מצד הארגונים בהם התקיימה ההרצאה. כמובן שנהניתי מכל ההערכה הזו והאגו שלי ממש פרח. ובכל זאת, כל אותן השנים התלוותה הרגשה שבעצם אני עושה את הכל לבד, חושב לבד, בונה מערכי לימוד לבד, מתלבט לבד, מרצה לבד.

חפשתי כל הזמן איך אוכל לשתף עם עוד אנשים את הפעילות אבל ללא הצלחה . לפני 10 שנים נפתחה לי הדרך, התחלתי ללמוד את חכמת הקבלה. המשכתי אמנם את ההרצאות באותה מתכונת , לבד, אבל לאט לאט חדרה בי ההכרה, שמדובר כאן על עשיה של ביחד וזה הכוח שיכול להביא לשינוי הרצוי. להביא טוב.

לפני 4 שנים התאספנו יחד אנשים שלומדים את חכמת הקבלה, מערים שונות בארץ, חיפה, נהריה, עפולה,כרמיאל, ירושלים, נתניה, נצרת עלית, ערך הדאגה לזולת בוערה בנו, בנינו ביחד סדנה העוסקת גם בנושא הנהיגה, אלה שהכיוון השתנה מחשיבה הפרטית שלי, לתת מקום לחשיבה על המערכת בה אנו פועלים ביחד בכביש.  בנינו ביחד מערכי שיעור, התלבטנו ביחד ובעיקר קיימנו ומקיימים ביחד את הסדנאות לטובת הציבור כולו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *