הפיל הלבן והבעיה היהודית

הכותרת הזו היא מטאפורה ישנה שבאה לתאר איך שכול בעיה או משבר שהעולם סובל ממנו אשמים היהודים!!!

יש לנו המון הסברים לתופעה הזו, אבל הם לא מרגעים אף אחד. להפך,הם מקוממים אותנו כול פעם מחדש. מצד אחד ברור לנו שזה לא נכון. מצד שני, מאשימים אותנו בזה כבר אלפי שנים. איך אנחנו מגיבים?

אנחנו אומרים שזה הבעיה שלהם. שנשבר ונמאס כבר לשמוע את זה.אנחנו נאטמים, סוגרים את האוזניים והלב, וממשיכים הלאה.

אבל………….. אם נניח, אבל ממש נניח הנחה פראית, שלכול הבעיות בעולם יש מקור אחד בלבד. שורש אחד. במצב כזה די ברור שאפשר להאשים אותו מקור, נכון? נניח שכן.

אבל למה דווקא את היהודים? בואו נעמיד את השאלות הנוקבות הללו לברור קצר בינינו:

דבר ראשון נשאל את עצמנו מה זו בעיה? ומייד נשיב עליה- כול דבר שחסר לנו, בשבילנו זו בעיה. ולבעיה מתמשכת שלא מצליחים לפתור אנחנו קוראים משבר.

מקובל עלינו? בואו תראו שכן:

כשאנחנו צמאים וחסר לנו מים- זו בעיה. בדיוק כפי שחסרים מים לעצי פרי.

כשאנחנו רעבים  ואין אוכל אז הרעב הוא בעיה.

כשאנחנו חולים חס ושלום, אז כול החיים נראים כבעיה.

וככה הלאה-  כסף, מין, משפחה, השכלה, כבוד,ועוד, ועוד…. ככה מצטרפות להם מיליארדי  בעיות.  יופי. מתקדמים הלאה:

למה?  למה כול דבר שחסר לנו זו בעיה?

פשוט מאוד- כי אנחנו בסך הכול, רצון לקבל תענוג. ואם אנחנו לא מקבלים תענוג, אנחנו סובלים. ולסבל הזה אנחנו קוראים בעיה. קחו כמה דקות לחשוב, ותיווכחו שככה זה.

אז מה התברר לנו עד עכשיו?

שמקור כול הבעיות בעולם זה הרצון לקבל שלנו. כי כשהוא מתמלא אנחנו מבסוטים, וכשהוא לא אנחנו סובלים.

נשאר לנו  לברר רק עוד דבר אחד:

למה בזה שחסר לעולם תענוג, אשמים דווקא היהודים? למה לא הרוסים, או הצרפתים.

בשביל לענות על השאלה הזו עלינו לחזור לבבל העתיקה  ובה, לאברהם אבינו.

אברהם- אב האומה. קרא ללאום שאותו יסד בבבל,  האומה היהודית.

השם יהודי שבחר,הוא משורש המילה ייחודי. ומה שייחד אנשיו  משאר אומות העולם היה , הקשר המיוחד שבין אנשיה. אותה קבוצה הייתה מחוברת בערבות הדדית איש לרעהו. כאיש אחד בלב אחד שנקרא  בפיהם "אהבת חברים".

אותו חיבור מיוחד הבדיל אותם לטובה משאר אומות העולם. הוא נתן דוגמה לכולם אייך צריך לבנות בינינו קשר טוב, ובזה לגורם לכולם להיות מאושרים ושמחים בחלקם, ולא על חשבון אחרים. לכן קשר זה נהפך מודל לחיקוי.

על זה נכתב במקורות ,"ותשקוט הארץ 40 שנה".שהיה שפע ורוב טוב  בעולם,לכולם.

אייך קשר זה מביא בכלל תענוג, ועוד בלתי פוסק?

זה  מה שכותבים חכמים בספרי המקור על חוקיה של שיטת החיבור:

כול מי שנמצא במערכת של  ערבות הדדית עם הזולת, זאת אומרת שדואג כול הזמן למלא את צרכיו של חברו, וכך כול אחד לשני, מזה הרצון לקבל שלנו מקבל תענוג שלא מתמלא ונסתם כמו שאנחנו רגילים כשאנחנו דואגים רק לעצמנו. כשאנחנו ממלאים את רצונו של הזולת, אנחנו נמצאים בתענוג חסר הגבלות, נצחי. "פארפטום מובילה" של תענוג.

רק האומה היהודית מחזיקה בשיטה, ורק היא  שיכולה לייצר תענוג אין סופי לעצמה ולחלק אותו לעולם כולו.רק האומה היהודית יכולה לספר לכול העולם, שאת המשבר המורגש עכשיו ניתן למנוע מלהחריף  בדרך של התקרבות בין בני האדם.

עכשיו אפשר להתחיל ולהבין במה ולמה מאשימים אותנו אומות העולם מתקופת אברהם ועד ימינו.

ומה עכשיו אנחנו אומרים על זה?

שאנחנו שכחנו לגמרי במה הייחוד שלנו, במה כוחנו ועוצם ידנו. שנרדמנו בשמירה על העולם. ועכשיו כבר ברור מה עלינו לעשות, ולמה העולם הוא זה שמעורר אותנו ללא הפסקה להיזכר בו. "אתה הבנת את זה ברוך"?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *