הפיל הלבן והבעיה היהודית

הכותרת הזו היא מטאפורה ישנה שבאה לתאר איך שכול בעיה או משבר שהעולם סובל ממנו אשמים היהודים!!!

יש לנו המון הסברים לתופעה הזו, אבל הם לא מרגעים אף אחד. להפך,הם מקוממים אותנו כול פעם מחדש. מצד אחד ברור לנו שזה לא נכון. מצד שני, מאשימים אותנו בזה כבר אלפי שנים. איך אנחנו מגיבים?

אנחנו אומרים שזה הבעיה שלהם. שנשבר ונמאס כבר לשמוע את זה.אנחנו נאטמים, סוגרים את האוזניים והלב, וממשיכים הלאה.

אבל………….. אם נניח, אבל ממש נניח הנחה פראית, שלכול הבעיות בעולם יש מקור אחד בלבד. שורש אחד. במצב כזה די ברור שאפשר להאשים אותו מקור, נכון? נניח שכן.

אבל למה דווקא את היהודים? בואו נעמיד את השאלות הנוקבות הללו לברור קצר בינינו:

דבר ראשון נשאל את עצמנו מה זו בעיה? ומייד נשיב עליה- כול דבר שחסר לנו, בשבילנו זו בעיה. ולבעיה מתמשכת שלא מצליחים לפתור אנחנו קוראים משבר.

מקובל עלינו? בואו תראו שכן:

כשאנחנו צמאים וחסר לנו מים- זו בעיה. בדיוק כפי שחסרים מים לעצי פרי.

כשאנחנו רעבים  ואין אוכל אז הרעב הוא בעיה.

כשאנחנו חולים חס ושלום, אז כול החיים נראים כבעיה.

וככה הלאה-  כסף, מין, משפחה, השכלה, כבוד,ועוד, ועוד…. ככה מצטרפות להם מיליארדי  בעיות.  יופי. מתקדמים הלאה:

למה?  למה כול דבר שחסר לנו זו בעיה?

פשוט מאוד- כי אנחנו בסך הכול, רצון לקבל תענוג. ואם אנחנו לא מקבלים תענוג, אנחנו סובלים. ולסבל הזה אנחנו קוראים בעיה. קחו כמה דקות לחשוב, ותיווכחו שככה זה.

אז מה התברר לנו עד עכשיו?

שמקור כול הבעיות בעולם זה הרצון לקבל שלנו. כי כשהוא מתמלא אנחנו מבסוטים, וכשהוא לא אנחנו סובלים.

נשאר לנו  לברר רק עוד דבר אחד:

למה בזה שחסר לעולם תענוג, אשמים דווקא היהודים? למה לא הרוסים, או הצרפתים.

בשביל לענות על השאלה הזו עלינו לחזור לבבל העתיקה  ובה, לאברהם אבינו.

אברהם- אב האומה. קרא ללאום שאותו יסד בבבל,  האומה היהודית.

השם יהודי שבחר,הוא משורש המילה ייחודי. ומה שייחד אנשיו  משאר אומות העולם היה , הקשר המיוחד שבין אנשיה. אותה קבוצה הייתה מחוברת בערבות הדדית איש לרעהו. כאיש אחד בלב אחד שנקרא  בפיהם "אהבת חברים".

אותו חיבור מיוחד הבדיל אותם לטובה משאר אומות העולם. הוא נתן דוגמה לכולם אייך צריך לבנות בינינו קשר טוב, ובזה לגורם לכולם להיות מאושרים ושמחים בחלקם, ולא על חשבון אחרים. לכן קשר זה נהפך מודל לחיקוי.

על זה נכתב במקורות ,"ותשקוט הארץ 40 שנה".שהיה שפע ורוב טוב  בעולם,לכולם.

אייך קשר זה מביא בכלל תענוג, ועוד בלתי פוסק?

זה  מה שכותבים חכמים בספרי המקור על חוקיה של שיטת החיבור:

כול מי שנמצא במערכת של  ערבות הדדית עם הזולת, זאת אומרת שדואג כול הזמן למלא את צרכיו של חברו, וכך כול אחד לשני, מזה הרצון לקבל שלנו מקבל תענוג שלא מתמלא ונסתם כמו שאנחנו רגילים כשאנחנו דואגים רק לעצמנו. כשאנחנו ממלאים את רצונו של הזולת, אנחנו נמצאים בתענוג חסר הגבלות, נצחי. "פארפטום מובילה" של תענוג.

רק האומה היהודית מחזיקה בשיטה, ורק היא  שיכולה לייצר תענוג אין סופי לעצמה ולחלק אותו לעולם כולו.רק האומה היהודית יכולה לספר לכול העולם, שאת המשבר המורגש עכשיו ניתן למנוע מלהחריף  בדרך של התקרבות בין בני האדם.

עכשיו אפשר להתחיל ולהבין במה ולמה מאשימים אותנו אומות העולם מתקופת אברהם ועד ימינו.

ומה עכשיו אנחנו אומרים על זה?

שאנחנו שכחנו לגמרי במה הייחוד שלנו, במה כוחנו ועוצם ידנו. שנרדמנו בשמירה על העולם. ועכשיו כבר ברור מה עלינו לעשות, ולמה העולם הוא זה שמעורר אותנו ללא הפסקה להיזכר בו. "אתה הבנת את זה ברוך"?

כפר גלובלי

המושג "כפר גלובלי" נטמע בשנים האחרונות בפי מומחים והוגים ממגוון תחומים ונמצא בשימוש נרחב ע"י מיכאל לייטמן. הכוונה בצמד המילים הללו היא להמחיש את הקשר ההדוק ואת הקרבה שקיימת בין אנשים, קבוצות ומדינות בעידן הנוכחי. על פניו צמד המילים המדובר נשמע כאוקסימורון אך המציאות מוכיחה כי העולם הוא אכן קטן הרבה יותר ממה שנראה.

עם התפתחות הטכנולוגיה ואופני התקשורת, ניתן בקלות לנהל שיחת ועידה רבת משתתפים עם אנשים מכל קצוות תבל ולפסוח על פערי זמן ומקום ללא כל קושי. ניתן לראות ולשמוע מה קורה בצדו השני של הכדור בכל זמן, ובקרוב ניתן יהיה גם להריח, לטעום ואף למשש את מה שלא פיזית נמצא קרוב לגופנו. למעשה פלאי הטכנולוגיה יוצרים עבורנו מציאות חדשה שבה חמשת החושים שניתנו לנו עם לידתנו אינם מהווים עוד מגבלה. ניתן להתעלות מעל הטבע ולחיות בתחושה של כפר קטן בעולם גדול ומגוון.

לעובדה שעולמנו הפך להיות מקושר עד כדי כך שקוראים לו "כפר", ישנם השלכות רבות וכמו לכל דבר, יתרונות וחסרונות. אחד התחומים הבולטים בו מרבים להשתמש בביטוי "כפר גלובלי" הוא הכלכלה. כיום, אין מדינה אחת אשר הכלכלה שלה עומדת יציב בפני עצמה. ניתן להבחין בעובדה זו בבירור כאשר מתבצע חרם כלכלי על מדינה מסוימת, היא נוסקת כלכלית באופן כמעט מידי. הבנקים הפכו גלובליים, הייבוא והייצוא נוגעים בתחומים שהכרחיים להישרדות התושבים, הממשלות תלויות זו בזו בכל צעד ושעל ולכן כל שינוי במדינה אחת משפיע מיד ומשנה את המאזן הגלובלי.

כשחיים יחד בכפר כמו החמולות בעבר, יש לגלות אחריות רבה. כל צעד ושינוי נשקלים בכובד ראש ויש לחשב את ההשלכות בטרם ביצוע מעשה. הבעיה העיקרית בחיים המשותפים שנוצרו באנושות בעידן בו אנו חיים, היא חוסר ההתחשבות והרגשת הזולת. אם כל מדינה, וכל אדם למעשה, היו שוקלים כיצד התנהגותם תשפיע על יתר תושבי ה"כפר", החיים היו הרבה יותר נעימים וקלים. מה שקורה בפועל זה שנקלענו למצב זה ללא שאלת פינו. הפכנו להיות תלויים זה בזה ומקושרים זה לזה ללא יכולת לשנות את המצב.

עובדה זו טרם התיישבה בקנה אחד עם אופן התנהלותנו כאנושות וכפרטים. אם נשכיל להבין שפגיעה באחר משמעה פגיעה עצמית, אז ודאי נשנה דרכנו במהרה. בעולם גלובלי שכזה הדבר החשוב ביותר הוא ללמוד כיצד לחיות יחד בהשפעה הדדית. יש להשקיע בתוכניות חינוך ולימוד על מנת שבני האדם יוכלו לנהוג נכון ברחבי הכפר המשותף שלנו ולחיות חיים טובים ומלאים ביחד.

למה קיימת מלחמת המינים?

דורות על גבי דורות שהאדם נתון במלחמת מעמדות בין גברים ונשים. אך האם יש דרך לצאת ממעגל הריב?

גברים ונשים נמצאים במאבק מעמדות מתמיד. כל צד מנסה להראות את עליונותו על האחר. מלחמה זו יסודה באפשרות שהטבע העניק לנו למצוא את נוסחת ההתקשרות המושלמת בעצמינו. אמנם נדמה שמשימה זו תהיה קשה ומסובכת, אך זוהי גם הזדמנות גדולה להתעלות לרמת קיום גבוהה יותר.

מה אנחנו מחפשים בעצם? כדי להגיע לאינסוף שמצפה לנו עלינו להעמיק תחילה בטבע הגברי והנשי. בנוסף עלינו להבין מהו המצב הנעלה אליו אנחנו שואפים. על ידי שנבין את היעד, נוכל להבין כיצד עלינו לנהוג ועל פי זה נוכל להסדיר את היחסים בין המינים.

מערכת יחסים היא עסק מסובך מערכות יחסים כוללות בתוכם תסכולים ובעיות רבים. כיוון שקשה מאוד למצוא פתרון לבעיות אנשים מעדיפים להדחיק את הבעיות ולצייר תמונה מושלמת. אצלנו יחסית בסדר הם אומרים, ובתוך כך מדחיקים אינספור בעיות ותסכולים.

האגו מחבל בקשר. מלחמת המינים נובעת מהעובדה שהאגו שולט, וגורם לאדם לרצות לשלוט באחר. הגבר שואף להיות עצמאי ומשוחרר, אבל כשהוא מגיע הביתה הוא מצפה מהאישה לספק את צרכיו. האישה לעומת זאת דורשת קשר בלתי פוסק ומסירות. האדם לא יודע כיצד להגיע לאיזון בין שני קטבים אלה, וגם אילו הוא ידע, לא היה בו הכוח לדרישות גבוהות כל כך.

המאבקים הללו גורמים להתרחקות פנימית בין הגבר לאישה. המוסד המשפחתי מתפרק לאיטו, וזוגיות נראית דבר מעיק וחסר עניין. הדחפים המיניים מסופקים איכשהו, אבל הקשר הרגשי הולך ונעלם. במקום להיות לנשמה אחת בני הזוג רק מתרחקים יותר ויותר.

מתחילים לראות פתרון: הפתרון טמון בהכרה בכך שלכולם יש מקום. הטבע מבוסס על ניגודים של פלוס ומינוס. הטבע ברא את שני המינים מנוגדים זה לזה, כדי שהם ישלימו זה את זה. בלי שני קטבים אלה העולם לא יוכל להגיע לשלמות. ללא הצורך בהסדרת הקשר, כלל לא היינו יכולים להתקיים.

על הגברים והנשים להבין שתפקידם הגדול במשחק החיים הוא למצוא את הדרך להשלים זה את זה. מי שיצליח למצוא את ינצח במשחק. במאמר מוסגר ראוי לציין שהחיפוש אחר ההתקשרות המושלמת לא מסתכם רק בקשר שבין נשים לגברים, אלא נוגע ביחסו של האדם לכל אדם אחר.

עלינו להבין שיחד נוכל להגיע לגן עדן. כאשר אדם וחווה היו בגן עדן הקשר ביניהם היה מושלם, אבל בגלל ההתרחקות ביניהם הבורא הרחיק אותם משם אל העולם הזה. כאן הם רחוקים זה מזה יותר מבכל מקום אחר. כדי לצאת ממועקת החיים האלה עלינו להתקרב ככל האפשר.

כדי לחזור ולהתאחד עלינו ללמוד את שורשיהם הרוחניים של הזכר והנקבה. קבלה לעם מאמינים שבצורה זו נוכל להבין מהו התפקיד האמיתי של כל אחד מהמינים. ככל שנתקרב יותר, יפתח בפנינו עולם גבוה ומופלא יותר. ובסיום ההתקרבות, כשנהיה לב אחד ממש נתמזג שוב עם הנצח. הבורא ישכון בינינו כבתחילה וכוח האהבה והנתינה ימלא את הטבע.